פסק-דין בתיק תא"מ 5528-10-10

1.         התובעת תופרת במקצועה ומנהלת עסק לממכר בדים ווילונות המצוי בדלית אל כרמל.  לנתבעת עסק להפקת אירועים, לעיצוב במות ובניהולה אולם אירועים.

2.         במהלך שנת 2007 הזמינה הנתבעת מאת התובעת תפירת 18 כיסויים למעמדים אשר נועדו לעיצוב אולם החתונות. אין חולק כי הזמנה זו בוצעה לשביעות רצונה של הנתבעת, אשר שילמה  מלוא תמורתה.

3.         ביום 15.5.08 הזמינה הנתבעת עבודה נוספת מאת התובעת. לגרסת התובעת דובר היה בעבודה מיוחדת שתמורתה המוסכמת סך של 10,000 ש"ח  כולל מס ערך מוסף. הזמנה זו כללה 12 כיסויים למעמדים (שישה למעמדים גדולים ושישה לקטנים), שני סטים לסוכת כלה (אחד מהם בתפירה 'רומית') ושני כיסויים לכסא כלה וכל זאת בבד שיפון איכותי (להלן: ההזמנה). סוג התפירה והיקף ההזמנה חייבו שימוש בכמות גדולה של בד (351 מטרים) והשקעת עבודה רבה. התובעת הכינה בנוכחות הנתבעת שרטוט של סוג העבודה המוזמנת ונקבה במחיר. הנתבעת הסכימה הן לביצוע לפי השרטוט והן לתמורה המבוקשת.

מחמת היכרותה את הנתבעת (הן מההזמנה הקודמת והן בשל היותה מורה בבית הספר ודמות מוכרת ביישוב) נאותה התובעת לחרוג ממנהגה ולא עמדה על דרישתה כי תשולם לה מפרעה על חשבון התמורה.

            בעלה של התובעת, המסייע לה בניהול העסק ונכח במקום בעת ההזמנה, העתיק את פרטי ההזמנה אל  טופס הזמנה מסודר.

            עם קבלת הודעה על השלמת העבודה הגיעה הנתבעת לבית העסק, נטלה עמה חלק מההזמנה בלא ששילמה תמורתה. בנוגע ליתר בקשה תיקון שכן לטענתה העבודה לא נעשתה כבקשתה. התיקון המבוקש בוצע ברם הנתבעת סירבה לקבל את הפריטים תוך שהיא מעלה טענות מטענות שונות. חרף פניותיה החוזרות ונשנות, לא שילמה הנתבעת את החוב וגם לא נטלה עמה את יתר פרטי ההזמנה. לפיכך הגישה תובענה זו לתשלום מלוא התמורה המוסכמת. התובעת חוזרת וטוענת כי יתר פרטי ההזמנה עומדים לרשות הנתבעת.

4.         גרסת הנתבעת הנה, לעומת זאת, כי קיימת אי-התאמה בין מה שהזמינה לבין מה שביצעה בפועל התובעת הן מבחינת כמות (לגרסתה הזמינה כיסויים ל- 12 מעמדים בלבד) והן מבחינת סוג התפירה והיקפה (היה עליה לתפור כיסוי למעמדים בשליש העליון ובשליש התחתון בלבד כאשר בשליש האמצעי היה בכוונתה להוסיף חרוזים; הוזמנו שלושה בדים במידות 2 - 2.5 מטרים לצורך עיצוב חופה; התפירה של הכיסויים והבדים נתבקשה בתפירת פליסה, הדורשת כמות קטנה של בד). בניגוד למה שהוזמן תפרה התובעת בסגנון 'אוסטרי', כך לא זו בלבד שביצעה עבודה בניגוד להזמנתה, אלא שהשתמשה שלא לצורך בכמויות גדולות של בד. לדבריה, מסרה לתובעת שני מעמדים שהוכנו קודם לכן כדי להדגים את אופן ביצוע העבודה. 

            בנוגע לתמורה העלתה הנתבעת טענות שונות. פעם טענה כי לא סוכם על שיעור התמורה; פעם טענה כי סברה כי העלות לא תעלה על סך של 1,000 ש"ח; פעם טענה כי סוכם על תשלום בסך 2,000 ש"ח. הנתבעת גם טענה כי לפי המוסכם תשלם תמורת ההזמנה רק אם העבודה תבוצע לשביעות רצונה.

            אף כי פעמיים בקשה לתקן את העבודה, לא עשתה כן התובעת. לפיכך וכדי למזער את נזקיה, רכשה הנתבעת בד תמורת 1734 ש"ח  ובעזרת חברה תפרה את הפריטים הכלולים בהזמנה. כיום, הנתבעת אינה מתכחשת כי נטלה עמה חלק מהפרטים שהזמינה וכי לא שילמה תמורתם.

5.         כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר; לכן תהא ההנמקה תמציתית, כמצוות הדין.

6.         לאחר בחינת חומר הראיות בחרתי להעדיף את גרסת התובעת על פני זו של הנתבעת.

ראשית, גרסת הנתבעת ולפיה סוכם כי תרכוש את הפרטים שהזמינה רק אם יהיו לשביעות רצונה אינה מתיישבת עם מבחן ההיגיון. זה שנים (למעלה משלושים שנה) מנהלת התובעת עסק לממכר בדים ולתפירה, ולה ניסיון רב בתחום. אין זה סביר אפוא כי תשקיע מכספה וממרצה כדי לתפור פריטים לפי הזמנה מיוחדת, אשר מלבד הנתבעת אין להם דורש, וכל זאת מתוך ידיעה כי עסקת המכר תלויה ברצונה של הנתבעת-הקונה.

שנית, אף כי היה צפוי כי תעשה כן לא נתנה הנתבעת הודעת ביטול חוזה המכר, ורק לאחר שהוגשה התובענה נגדה העלתה טענות בדבר אי-התאמה.

שלישית, אף כי הנתבעת קבלה חלק מהפריטים שהזמינה, אין חולק כי לא שילמה תמורתם. התנהגות זו מתיישבת עם גרדת התובעת ולפיה הנתבעת, מטעמיה היא, החליטה שלא לקיים את החוזה. בעניין זה יצוין כי בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי לא קבלה פריט כלשהו, ורק בחקירתה התברר כי המצב לאשורו שונה.

רביעית, טענותיה של הנתבעת ולפיהן לא סיכמה את המחיר מראש אינן סבירות. כפי שאין זה סביר כי קונה יסכים לרכוש מוצר בלא שהובהר לו תחילה מה מחירו, אין סבירות שמוכר יסכים למכור מוצר ויבצע עבודה תוך זמן קצוב ובהשקעה כספית לא מעטה בלא שסוכם מראש המחיר. כאמור, גם בעניין זה מסרה הנתבעת גרסאות שונות. הסתירות בגרסתה מעמידים בספק את אמינותה של הנתבעת.

חמישית, טענת הנתבעת ולפיה עלות הפריטים שהזמינה מהתובעת נמוך בהרבה מהסכום שנדרשה לשלם לא הוכחה כדבעי. אף כי לגרסת הנתבעת אפשר היה לרכוש אותם פריטים במחיר נמוך משמעותית מהתמורה הנדרשת, לא הביאה ראיות להוכחת טענתה זו, כך שדבריה אלה נותרו בגדר טענה בעלמא. אין די בצירוף חשבונית מס, ממנה עולה כי הנתבעת רכשה בדים בסכום נמוך משמעותית מסכום ההזמנה,  כדי להוכיח כי שווי העבודה שהזמינה נמוך מסכום התביעה.

            מהנימוקים האמורים אני קובעת כי גרסת התובעת עדיפה עליי. כפועל יוצא, דין התובענה להתקבל.

7.         אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,000 ש"ח, כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מיום הגשת התובענה  (4.10.10) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

            הנתבעת רשאית לקבל לידיה את יתר הפריטים שהזמינה מאת התובעת.